הערות אישיות

בסופו של דבר, היה לי מזל שהגעתי לתפקיד מקצועי ומעניין. היה לי חוסר מזל שהיה לי מפקד שלא הסתדרתי איתו. איך שאני רואה את זה כיום – עתודה זה הימור. יכול להיות שתגיעו לתפקיד שתאהבו, ויכול להיות שלא. יכול להיות שיהיה לכם מפקד טוב, ויכול להיות שלא. יכול להיות שתסתדרו עם האנשים סביבכם, ויכול להיות שלא. יכול להיות שהתנאים שלכם יהיו טובים, ויכול להיות שלא, ועוד, ועוד…

האם ההימור הזה משתלם? תלוי בסוג התפקיד שאתם מעוניינים בו – תפקיד שהוא יותר מקצועי או תפקיד שהוא יותר ניהולי-פיקודי. תלוי במפקד שיהיה לכם – האם הוא הוא יהיה אכפתי, קשוב, מקצועי, האם תצליחו להסתדר או לא. וכן הלאה…

הבעיה היא שלעתודאים כמעט ואין שליטה בפרמטרים האלה – לא בבחירת התפקיד שהם יגיעו אליו, ובטח שלא באיזה מפקד יהיה להם. לא בתפקיד הראשון, בכל מקרה. מה שכן, אם הגעתם לתפקיד כלשהו ואתם לא מרוצים, אפשר להילחם בשביל לעבור תפקיד. ואם אתם מכירים את המערכת, ומוצאים תפקיד שנשמע לכם מעניין, והמפקד שם מוכן ו/או יכול, הוא יוכל למשוך אתכם אליו (בתנאי שמוכנים לשחרר אתכם מהתפקיד הנוכחי, מה שעשוי להצריך מאמץ ומאבק).

אגב, מבין שני הפרמטרים – לדעתי, עדיף שיהיה מפקד טוב מאשר תפקיד טוב. המפקד והאנשים שאיתך עושים את כל ההבדל בין חוויית שירות טובה לבין סבל יום-יומי. תחת פיקוד טוב בתפקיד לא מעניין תוכל למצוא תחום עניין שמעניין אותך ויהיה לך החופש לפתח.

במקרה השני, בתפקיד מעניין תחת פיקוד לא טוב, אתה תתעסק פחות בעבודה המקצועית ויותר בחרטא. ממפקד טוב אפשר ללמוד הרבה על ניהול ופיקוד נכונים, פתרון דילמות, תרבות ארגונית וכל המסביב הזה (שנראה לא חשוב בהתחלה, אבל למעשה יש לו חשיבות לא מעטה, גם בהתפתחות האישית). ממפקד רע הכי הרבה אפשר ללמוד על דרך השלילה – איך לא לפקד ולנהל, ובד"כ אין הרבה מה ללמוד ממנו מבחינה מקצועית. לכן, אם מקבלים מפקד גרוע, שלא מצליחים להסתדר איתו, או שנוצר איתו תאקל רציני, לדעתי כדאי לפעול לעבור תפקיד.

מעבר תפקיד לא תמיד מחייב צעקות והפיכת שולחנות, אפשר לעשות את זה גם בדרך יותר דיפלומטית. יחסים גרועים עם מפקד הם בד"כ הדדיים (אם אתה לא מסתדר איתו, סביר מאד שגם הוא לא מסתדר איתך), ולכן גם הוא ירצה להעביר אתכם תפקיד. עם זאת, הסיכוי לקבל מפקד טוב הוא נמוך (כי אין הרבה כאלה, ממה שראיתי), לכן לדעתי כדאי לעשות צעד כזה רק במקרה שבו היחסים עם המפקד באמת בלתי-הפיכים, וכאשר עדיף דף חדש עם מפקד חדש ולא ידוע מאשר להישאר ולהמשיך לסבול עם הישן.

עדיין מתלבטים?

הנה כמה נקודות שלדעתי כדאי לשקול לגבי בחירה במסלול העתודה:

1. מקצוע ללמוד

ממה שאני ראיתי וחוויתי בצבא, יש מקצועות שיותר כדאי להיות בהם במסלול העתודה, ויש מקצועות שפחות, ממגוון סיבות. אני מכיר בעיקר את תחומי ההנדסה והמדעים, ולכן אתמקד בהם:
כדאי – פיסיקה, כימיה (אולי גם מתמטיקה? ביולוגיה?) – תארים תלת-שנתיים מדעיים, שבאזרחות עם תואר ראשון קשה עד בלתי אפשרי למצוא בהם עבודה, ודי צריך תואר שני לפחות בשביל משרה טובה. וגם אחרי כל זה, באזרחות השכר יהיה נמוך יחסית. השכר בקבע יהיה טוב ביחס לאזרחות עבורכם, והתפקידים יהיו די מקצועיים (לפחות בתחום הכימיה שהכרתי מקרוב).

די כדאי – הנדסת חומרים, הנדסה כימית – תפקידים די מקצועיים עבור מערך הכימיה/חומרים בצבא, יוצרים קשרים עם מקומות מקבילים אליכם בתעשיות ביטחוניות/אזרחיות ובאקדמיה. שכר טוב/סביר בקבע ביחס לשכר בחוץ.

די כדאי – הנדסת מכונות/אווירונאוטיקה – תפקיד ראשון יכול להיות מקצועי ולתת ניסיון טוב לאזרחות (אם כי לא תמיד, יש סיכוי להגיע לתפקיד ניהולי יותר, סבירות של 50-50 לדעתי). שכר סביר/סביר מינוס בקבע ביחס לאזרחות (אפשר להגיע לשכר סביר/טוב עם מענקי שירות, דמ"ח וכו', אבל זה דורש הרבה עבודה והשקעה).
אני אציין פה גם הנדסת תעשייה וניהול – בצבא אפשר לצבור ניסיון ניהולי רב בתפקידים האלה, אבל יכול להיות שבחוץ המשכורות קצת יותר גבוהות.

לא כדאי – הנדסת חשמל – רוב גדול של התפקידים הם תפקידי קפ"ט, אין כמעט בכלל פיתוח בתחום הזה בתוך הצבא, ולכן סיכוי מאד מאד נמוך שתצברו ניסיון בפיתוח. שכר בקבע נמוך מאד ביחס למה שאפשר להשיג באזרחות (יחס של פי 2 בערך).

לגבי הנדסת תוכנה/מדעי המחשב – אפשר להגיע לתפקידים מקצועיים ולצבור בהם ניסיון מקצועי, ועם הזמן להתקדם לר"צ ולצבור ניסיון ניהולי. אבל כיום שוק ההיי-טק בארץ פורח, והמשכורות והתנאים שמקבלים הם מטורפים, והצבא לא יכול להתחרות בזה. לכן לדעתי אין כדאיות ללמוד תוכנה/מדמ"ח במסלול עתודה.

יחד עם זאת, ברבים מהתפקידים שמגיעים אליהם בצבא (בכל מקצוע) יש השפעה רבה על מערכים שונים בצבא, ויש לכך חשיבות שאי אפשר לזלזל בה.

2. ניסיון מקצועי

בכנות, רמת המחקר והפיתוח בצבא נמוכה מאד, בטח ביחס למה שעושים באזרחות (ממה שאני מכיר). בתעשיות הביטחוניות מפתחים מל"טים, מערכות טילים, טנקים, רק"מ, רכבים ללא נהג. בצבא רוב המו"פ הוא פיתוח אחזקה – איך לתחזק מטוסים/טנקים וכו'. יש לזה חשיבות ולפעמים יש בזה עניין הנדסי, אבל זה לא מתקרב למה שיש בחוץ.

3. כיווני התפתחות בצבא

ברוב המוחלט של המקרים, את העתודאים מכוונים להיות דור המפקדים הבא במערכים הטכניים בצבא – סא"ל, אל"מ, תא"ל. לכן, לצבא חשוב יותר לפתח את יכולות הניהול והפיקוד שלכם, מאשר את היכולות המקצועיות (ושוב, אין הרבה מו"פ אמיתי בצבא, אז היכולות המקצועיות פחות חשובות). במקרים מאד בודדים וספציפיים מייעדים קצינים מסויימים לתפקיד מקצועי ארוך טווח (מוקד ידע).

אם אתם רוצים תואר הנדסי, אבל רוצים להיות מנהלים בכירים – מסלול העתודה הוא בשבילכם. קידומים מהירים לתפקידים בכירים (רס"ן בגיל 30-31, סא"ל בגיל 36-37 וכו'). ואחרי התפקיד הצבאי, אתם יכולים לצנוח לעמדות ניהול כמעט בכל חברה אזרחית גדולה – תעשיות ביטחוניות, חברת חשמל וכו'.

אם קיוויתם להתפתחות הנדסית ומקצועית – כדאי לכם לחשוב טוב טוב לפני שאתם נכנסים לעתודה, כי אתם עלולים להתאכזב. לו מסלול העתודה היה משווק כמסלול עתודה פיקודית-ניהולית במערכים השונים, מילא. זה היה מושך אנשים שרוצים מעט התנסות הנדסית ובעיקר התפתחות ניהולית, התקדמות לדרגים בכירים בצבא וכו'.

אך כיוון שהמסלול משווק ככזה המקנה ניסיון מקצועי, התנסות במו"פ, יציאה עם 6 שנות ניסיון מקצועי וכו', יש בכך טעם לפגם. במקרה הזה, נמשכים למסלול אנשים שמעוניינים לרכוש מקצוע ולצבור בו ניסיון רלוונטי, ואז נכונה להם אכזבה. הצבא מעודד שתעשו תפקיד ראשון מקצועי במשך 3 שנים, וששאר הקריירה תהיה ניהולית-פיקודית. למעשה, אתם יכולים להגיע לתפקיד ראשון בצבא שהוא ניהולי, ולעשות רק תפקידים ניהוליים-פיקודיים במשך כל הקריירה הצבאית, עם נגיעה מועטה מאד במשימות הנדסיות, לצבור 100% ניסיון ניהולי-פיקודי ו-0 ניסיון הנדסי אמיתי (שרלוונטי מחוץ לצבא).

מניסיוני, 3 שנים בתפקיד מקצועי-הנדסי מקנות מעט ניסיון הנדסי (במיוחד כשאתם במערכת צבאית, וכ-50% מהזמן לא עוסקים במשימות מקצועיות), ואחרי 3 שנים לא הייתי אומר שאתה שולט בדיסציפלינה שבה עסקת (לדעתי זה מגיע באמת רק אחרי 5-6 שנים). שוב, זה הניסיון שלי ומה שאני מכיר. יכול להיות שיש יחידות שבהן העבודה יותר יעילה, או ששולטים בדיסציפלינה יותר מהר, אבל אני לא חושב שיש מקום בצבא שיעילות העבודה המקצועית בו שואפת ל-100%, אפילו לא קרוב. כלומר, קשה לי להגיד ש-3-6 שנות ניסיון שצברתי בצבא שקולות ל-3-6 ניסיון מקצועי שצוברים בתפקיד דומה בחברות ביטחוניות/אזרחיות. אני מעריך שערך שנת ניסיון בתפקיד מקצועי בצבא היא 50-75% מערך שנת ניסיון בתפקיד מקביל מחוץ לצבא. ואם עשיתם 6 שנים תפקידים ניהוליים-פיקודיים בצבא, ורוצים לצאת ולחפש עבודה בחוץ? אתם צריכים לחפש תפקידים דומים בתעשיות אזרחיות/בטחוניות, ושם אלו תפקידי ניהול זוטרים. אז תצטרכו לבחור או בתפקידים כאלה, או בתפקידים התחלתיים מאד במקצוע שלמדתם, שלא דורשים ניסיון קודם (והמשכורות בהתאם).

אני רוצה להדגיש – כדי שתבינו ותפנימו – ההתפתחות בצבא היא בעיקר ניהולית-פיקודית. רוב התפקידים הם ניהוליים. מסלול ההתקדמות בצבא הוא פיקודי-ניהולי. הפיקוד הבכיר מצהיר שעתודאי הוא קודם כל קצין, ורק אחר כך מהנדס/איש מקצוע (ככה לפחות היה אצלנו ביחידה). זה מגיע לרמה כזאת שאנשים מקבלים הצטיינות על סמך משימות ניהוליות שהם ביצעו, הרבה-הרבה יותר מאשר על סמך משימות מקצועיות.
עכשיו, יש אנשים שזה מתאים להם, ויש אנשים שלא. יש את האנשים שמחפשים להיות מנהלים וזה מתאים להם. אבל צריך לדעת את זה לפני שחותמים ומתחייבים על עתודה.

4. תנאי שירות

כמי שנכנסים למערכת כקצינים מהיום הראשון, התנאים שלכם טובים יותר מאשר חיילי חובה – הרבה פחות תורנויות, חדר אוכל קצינים, פחות יחסי פקוד-מפקד.
מנגד, מצפים מכם ליותר – יותר יוזמה, יותר מאמץ, יותר אחריות, יותר השקעה, יותר שעות עבודה… פשוט יותר. תחשבו גם האם תנאי הצבא מתאימים לכם לאורך זמן?
במשך 6 שנים (אם לא יותר) – תספורת, גילוח, צחצוח נעליים, מדים תקניים, תורנויות, הרצאות יוהל"ן, בטיחות, בטיחות בדרכים, טפסים, בירוקרטיה, התנהלות מול מערכת מסורבלת ואטומה, זמינות 24/7… מילא 3 שנים, כולנו (רובנו?) צריכים לעבור. אבל 6 שנים ויותר? לא קל בכלל…

5. עבודה בזמן לימודים

בתור סטודנט רגיל, יש אפשרות וסיכוי לא רע להתחיל לעבוד במשרת סטודנט במהלך הלימודים, החל משנה שלישית בד"כ. מקסימום לוקחים קצת פחות קורסים בסמסטר, והתואר לוקח 4.5-5 שנים במקום 4. אבל תוך כדי צוברים ניסיון בעבודה, מקשרים את הלימודים לעבודה מעשית, מרוויחים כסף לא רע בכלל (50-60 ש"ח לשעה, כ-500 ליום עבודה, כפול 2 ימי עבודה בשבוע יוצא 4000 שקל לחודש – מספיק בהחלט לשכ"ל, שכ"ד ובילויים) ובסוף הלימודים סיכוי גבוה מאד שתמשיך לעבוד במשרת מהנדס באותה חברה – סבבה לגמרי לדעתי.

בתור עתודאי, שזמן לימודיו מוגבל ל-4 שנים, כמעט אין סיכוי להתקבל למשרת סטודנט.
אני חושב שלא הרבה אנשים מכירים את האפשרות לעבוד במשרת סטודנט תוך כדי הלימודים, ולדעתי הכרת אפשרות זו מהווה יתרון רציני ל-ללמוד אחרי צבא. מה גם שאחרי צבא אפשר לשלם על הלימודים עם הפיקדון ומענק השחרור. למי ששיקול מימון התואר מהותי בעיניו, אז אם ממש צריך, אפשר לעבוד חצי שנה-שנה אחרי השחרור ולחסוך את הכסף שצריך ללימודים.

אני מקווה שעזרתי לכם לקבל החלטה לגבי עתידכם ב-10 שנים הקרובות.
אם אתם שואלים אותי, אם הייתי חוזר אחורה ועושה את המסלול הזה שוב?
90% אני אגיד שלא, בגלל השיקולים הרלוונטיים שכתבתי מעלה.