- אני שייך/ת למסלול: עתודה אקדמית
- למדתי תואר ראשון בתחום: הנדסת חשמל ואלקטרוניקה
- סיימתי ללמוד והתחלתי את שירותי הצבאי לפני: מעל שלוש שנים
עתודה אקדמית – קטע טוב
צה"ל הוא לא חוויה טובה. האנשים שפוגשים שם לפעמים דווקא כן. האנשים הם הפרמטר החשוב ביותר בשירות הצבאי כי הם עושים את ההבדל בין שירות נוראי שסופרים בו את הדקות לשירות מהנה ותורם.
התפקיד הראשון שלי היה בתור קפ"ט – ניהול פרויקטים בנוהל הרגיל עם תעשייה בטחונית על כל הכלול והמשתמע מכך. אף על פי כן הכנסתי פיתוח לתפקיד שזה חריג אבל באמצעות מפקדים טובים מתאפשר.
עתודה אקדמית – סרט רע
- מדור עתודה בשונה ממנהלת פסגות או מסלול תוכניתן לא דואג בשום צורה לכח האדם שלו. שיבוץ רע הוא דפיקה לכמה שנים שאין ממנה חזרה.
- התעשייה באזרחות יודעת מה אתם עושים שם. הם יודעים מה מרכיבי התפקיד הצבאי. הם מכירים את החומר האנושי היטב. הם יודעים שאתם התנוונתם במשך 6 שנים, הם יודעים שאתם לא יודעים לפתח, הם יודעים שלא משנה באיזה גוף בטחוני הייתם, בלי אמירה של תפקיד ספציפי שכלל פיתוח הם יניחו שאין לכם ניסיון ולפעמים יסננו עתודאים בקבלה לעבודה. חשוב להגיד את זה.
- בלי ממוצע גבוה, וכריזמה אסור להתקרב – אחרת תמצאו את עצמכם בתפקיד נורא ואיום שלא תיארתם לעצמכם שהמסגרת הצבאית יכולה בכלל להכיל.
- הבירוקרטיה הצבאית וחוסר האונים של גופי המטה מול הניתוק המוחלט של המפקדים מהעבודה גורם לסיטואציות שבהן יש דפק בלתי סביר שמשליך על כל המערכת הצבאית ועל המוצר הסופי.
- מפקד פחות טוב או מנותק יכול להרוס כליל את השירות. מלהוקיע כל עיסוק מקצועי ולנוון ולהשחית את הקצין ועד למצב של דיכאונות אצל הקצין וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. המפקד הוא בבעלות מוחלטת על הקצינים ואין באמת כתובת לתלונות (בשונה מתלפיות, פסגות או שאר המסלולים היוקרתיים יותר או פחות) ובגדול תקועים עם המצב הזה. חוסר הודאות גם במיון, בקבלה לתפקיד, בזהות המפקד היא אדירה… יכול להיות שהרווחתם בענק ויכול להיות שאלה הולכים להיות 6 שנים שהם 72 חודשים שהם 2190 ימים (בעצם זה אמור לצאת 2220 כי שנה מעוברת אחת באמצע) שהם 52560 שעות שהם 3,153,600 דקות שאחת אחת אתם תספרו עד לשחרור המיוחל.
הערות אישיות
יש מסלולים אחרים. כל אחד מהם עדיף על עתודה.




