- אני שייך/ת למסלול: עתודה אקדמית
- למדתי תואר ראשון בתחום: הנדסת תוכנה
- סיימתי ללמוד והתחלתי את שירותי הצבאי לפני: בין שנה לשלוש שנים
עתודה אקדמית – קטע טוב
- האפשרות להתחיל תואר ישר אחרי התיכון. לחזור להיות סטודנט במשרה מלאה שווה הכל.
- רוב הסיכויים שתשרתו במקום בו האנשים איכותיים. כמעט בטוח שלא בתפקיד שבאמת שתרצו, אבל לפחות הסביבה החברתית תהיה יחסית סבבה.
עתודה אקדמית – סרט רע
- אין לך שום אפשרות לשלוט על השיבוץ שלך. לא נותנים לי להגיע למקומות אחרים אלא רק להמשיך באותו חיל שאליו שובצת בהתחלה! כל השיבוץ נעשה לפי פוליטיקה של צבא, והמקום שתגיע אליו לא בהכרח תואם את הציפיות שלך מהשירות הצבאי. (אני עד למהנדסי חשמל ששובצו בתחום התוכנה, כי ליחידה פשוט היה תקנים, וכל קשר בינה לבין חשמל מקרי בהחלט. אגב, השיבוץ הוגדר כשיבוץ במקצוע).
- הסביבה הצבאית משתנה, וכך גם זכויותך, דברים שחשבת שמגיע לך בעת החתימה, משתנים, ולא בהכרח יישאר עד שתחזור לשירות. דוגמאות מניסויני: ביטול פטור זקן רצון חופשי, ביטול הבחירה של ימי החופשה השנתית והמעבר ל-4 הדממות קשיחות בשנה עם ימי מפקד. התניית התחלה של תואר שני במעבר קורס קצינים ביחידה ששירתתי בה. כל אלה ועוד, דברים שהיו קיימים בזמן שחתמתי על החוזה והשתנו כשחזרתי לשירות. כמובן, שאין לי מה לעשות חוץ לדפוק את הראש בקיר בבאסה.
הערות אישיות
- לעשות תואר כיף ענק.
- אם המסלול והשיבוצים באמת היו טובים כנראה שלא היו מחתימים אתכם מראש, לפני שראיתם מה זה "צבא", והיו מחתימים אותכם רק אחרי שהייתם מכירים את המערכת הצבאית.
- בגיל 18 המסלול נראה מגניב, כי אתה אזרח, בגיל 23-24 מבינים עד כמה אתה כבול ולא יכול לעשות כלום גם אם המסלול לא מתאים לך.
כתבות נוספות