עתודה אקדמית – סרט רע

כלל חווית השירות הצבאי. מרגע המיונים לחיל כמלש"ב עד הימים הראשונים בתפקיד המערכת לא הייתה שקופה. אף אחד לא שאל אותי באמת מה אני רוצה לעשות או במה אני טוב. אף אחד גם לא טורח ליידע אותך לאן מייעדים אותך – עד לנקודת הזמן שלא תוכל לעשות עם השיבוץ שלך כלום. כך קרה שהגעתי לחיל התקשוב, לתפקיד לא מקצועי בעליל כשכל הדרך לשם האכילו אותי שקרים שהשירות שלי יהיה משמעותי ושהתואר שלמדתי לא לחינם.

החיל דוחף אותך לצאת לקורס קצינים כי אז יכולים להפיל עליך יותר אחריות, ויש את התירוץ האולטימטיבי לדחוף אותך לכל תפקיד מונפץ תחת הטענה – "אתה לא רק איש תוכנה, אתה גם קצין" ורוב התפקידים הראשונים בחיל הם כאלה – לא באמת דורשים איש תוכנה, אלא סתם דורשים קצין.

שלא תטעו – התפקידים דורשים לא אדם עם יכולות של קצין, אלא סתם קצין. סתם נושא דרגות. כי כזה הוא התקן. כלומר אם יגיע עציץ עם חוגר בדרגת סג"ם ומעלה לחיל – הוא כנראה יאייש תפקיד שמביאים לעתודאי לאייש.

זה גם היחס אליך עד לסבב הסרנים (ההזדמנות הראשונה לעבור תפקיד שקוראת לקראת הכניסה לקבע) – אתה עציץ. לא מעניין אף אחד מה אתה עובר בתפקיד, לא מעניין אף אחד אם אתה מתפתח בו, או רחמנא ליצלן – נהנה מהעבודה.  התאמת התפקיד לאדם? פףףף הצחקתם את צה"ל. אתם בשר, אין בכם טיפה של צרכים אנושיים ככה ששבו בשקט ותכינו את מצגות הפאוור פוינט שלכם ותענו למיילים, עבדים.

החיל מודע שעתודאי תוכנה ממוצע שורף מינימום שנתיים על תפקיד ראשון שיכול היה לבצע מש"ק בן 18 שעבר קורס של שבועיים. החיל מודע – וממש ממש לא אכפת לו. מצד שני, החיל נימצא במחסור חמור של אנשי תוכנה בתפקידי פיתוח, אבל עדיין בוחר לשרוף עתודאים רבים על תפקידים לא מקצועיים – "כי גם את התפקידים האלה מישהו צריך לעשות".

כל המסלול עד עכשיו היה הונאה אחת גדולה. הגעתי עם גלים אדירים של מוטיבציה, השקעתי את כל כולי בתהליך הקצונה – והצבא פשוט בחר להתעלם מכל זה כי נוח לו. והנה אני היום – חצי שנה בתפקיד כשכל מה שאני מתעסק בו הוא ניסיון לעבור לתפקיד אחר.