עתודה אקדמית – סרט רע

מעבר לדברים הבנליים (משכורת נמוכה וכו'). בזמן הלימודים העתודאי הרגיל (להוציא תלפיות, פסגות, ברקים וחבלצות) מנותק לחלוטין מאפשרויות השיבוץ העומדות לפניו. רמ"ד עתודה וצוותיו השונים שתפקידם אמור להיות ה'מפקדים' של אותם עתודאים, מהווים כתובת בעיקר מנהלתית. גם סיור החילות נעשה בעיקר כדי לצאת ידי חובה, נערך במועד רחוק מאוד מהשיבוץ ואין לו שום זיקה לשיבוץ.

כחייל (וגם לקראת השיבוץ) כשאינך חשוף לאפשרויות השיבוץ שלך ולאחר מכן כשאתה חתום ל-6 שנים אין לך שום קלף מיקוח או יכולת לשלוט במצב (בעולם של אינטרסים זה פרט חשוב מאוד) אז אומרים לך "שובצת בחיל x' – 'סבבה' ", "יאללה צא לקק"ץ – 'סבבה' ", "התפקיד שלך הוא … – 'סבבה' ". בגלל שאין חשיפה לאלטרנטיבות ואין קלפי מיקוח יכולת השליטה שלך בעתיד המקצועי מאוד מוגבלת.

אין מקום לאמירות כמו – אם אצא לקק"צ אני מבקש התחייבות כתובה לתפקיד ראש צוות / פיקודי, מה התפקיד שאתה מציע לי? כי במדור/חייל אחר הציעו לי תפקיד…, סיימתי את שירות החובה שלי וכעת אני רשאי לבחון תפקידים אחרים בתוך ומחוץ ליחידה אוכל לשמוע איזה תפקידים מעניינים אתם מציעים לי? (הדוגמא האחרונה שבה נעשה מעבר תפקיד בין יחידות תוך כדי התחייבות ראשונית אינה מקובלת במקרה הטוב ואינה אפשרית לרוב).

כל אלו יוצרים מעטפת שכולאת את משרת הקבע בתוך המשבצת שלו. בדומה מאוד למסגרת הקשיחה הטבעית של המסלול מלכתחילה (שצויינה כנקודה חיובית). המסלול נמצא בדעיכה מתמדת באיכותו וביוקרתו ולא ניכר מאמץ לשנות את המצב הקיים.