עתודה אקדמית – סרט רע

יש הרבה נקודות:

1. ההבטחה של שיבוץ במקצוע היא מאוד אפורה. ההגדרה של שיבוץ במקצוע לפי הצבא שונה מאוד בד"כ מהחשיבה של עתודאי שסיים את התואר. לדוגמא בפן של מהנדס חשמל, תפקידי הפיתוח שבפועל אתה עוסק בהנדסה הם לא גבוהים ולא קיימים בהרבה חילות ואגפים. ברוב יש את תפקידי הקב"ט (או קצין השטח למקרה ומזלך רע) שהם תפקיד לא של מהנדס אלא של מתווך, אתה רושם מסמכים ומצגות וחרטא, אבל בפועל מי שעושה את הדברים באמת הם חברה חיצונית ואתה רק מציג לפיקוד מה הם עשו ואח"כ לחברה האזרחית אתה אומר את מה שהפיקוד מעביר דרכך. בפועל אתה לא מהנדס אלא סוג של מייל.
2. לעשות מסלול הפוך בחיים משאר האוכלוסיה זה קשה. אמנם נשמע מגניב לסיים תואר בגיל צעיר אבל זה לא נותן הרבה נקודות באמת. מה שנותן זה ניסיון מקצועי. ואין הרבה ממנו, אם בכלל, בצה"ל. לחוות שירות קושי ושביזות עם חברים, שחרור ואז חיים אזרחים, להיות סטודנט מבוגר ועצמאי יחד עם כל שכבת הגיל שלך, זה לדעתי הצורה הטובה. לי מאוד קשה אישית שהחיים שלי ושל בת הזוג שלי ומעגל החברים לא באותו זרם.. מאוד קשה במגוון נושאים.
3. כסף, מגיל 23 עד 25 אתה די תפרן, וזה קשה בגיל שכזה. במיוחד אחרי שהיית סטודנט צעיר בלי חסכון מוקדם וגרוש על התחת. אז זה מסתכם ב-6 עד 7 שנים של תפרנות. לא קל בכלל.
4. חופשיות – להיות חייל גוזל ממך הרבה חופש ומעמיק עליך דברים מיותרים לעשות. שמירות סגירות סינג'ורים וחרטא נוספים. תספורת גלאח, בלי זקן, מגפיים ומדים ארוכים ברוב החודשים הארוכים בשנה. מערכת בריאות שדי לוקה בחסר. ועכשיו עם הרפורמה בחופשים זה בכלל… בגיל 23 עד 25 שמישהו יחליט בשבילך מתי לצאת לחופש?! אין לך זכות לבחור. כשאומרים לך אתה בבית אם אתה רוצה ואם לא.
5. לא חותמים לפני שיודעים – צבא זאת מסגרת ייחודית שלא מתאימה לכל אחד. היא כוללת המון חוקים וצורות התנהגות וכדומה שצריך ללמוד, להבין ולהכיל. שירות חובה מן הסתם חייבים לעשות אבל להישאר בקבע זו סוג של בחירה. אדם שאהב את השירות ורוצה לתרום עוד זה מעולה. וככה חייל רגיל יוצא לקק"צ או חותם בסוף החובה אם הוא אהב את המסגרת. עתודאי חתום מתלכתחילה. וזה טעות.אני אישית לא מתחבר למערכת וכל מה שמסביב בכלל.
6. החוזה הזה כמעט בלתי שביר. קשה מאוד לצאת ממנו אם אתה לא מרוצה. ולדעתי חוזה שקשה להפר ולשבור אותו במקרה הצורך גם אם יש קנס זה די עקום עד עסף הלא חוקי.